ברחוב שלי גר נגר אחד.
קראו לו יוסף, והמומחיות שלו היתה ארונות קבורה מגולפים. המון
אנשים חיים היו צובאים על פתח הנגריה שלו, ומשלמים הרבה כסף
בשביל שכשהם ימותו, התולעים יאכלו אותם בתוך ארון יפה ומגולף.
תמיד סיקרן אותי מאיפה באות התולעים, אבל לא היה לי את מי
לשאול, וגם לא יכולתי לבדוק על בשרי. בסוף החלטתי שבגלל
שהארונות סגורים כזה הרמטי אז בטוח התולעים באות מתוכנו. תמיד
אנשים אומרים שיש להם פרפרים בבטן, אבל הם טועים,
אלו תולעים.
יוסף היה נשוי הרבה שנים למרים, אבל בכלל לא באושר.
לא היו להם ילדים ליוסף ומרים. לא עזר כלום. טיפולי פוריות
שבועיים ב"פוריה", שערות טחונות משפם של נמר שעורבבו עם שום,
נענע וביצה של חסידה, שיקוי שהשכנה של יוסף, רוחמה, טענה
שבעזרתו ילדה עשרה ילדים. היא תמיד היתה שוכחת להזכיר את חזי
בעלה, שעבד לילות ארוכים במרץ רב על המשך השושלת.
ככה עברו הרבה שנים. יוסף נהיה יותר ויותר עצוב. הוא היה מטביע
את יגונו בגילוף, וארונות הקבורה שלו הפכו יותר ויותר
פופולריים.

יום אחד כשעברתי ליד הנגריה שמעתי צעקות. בהתחלה חשבתי שמישהו
מת, דבר שהיה מאוד הגיוני, כי הלקוחות של יוסף היו רובם ככולם
אנשים כמעט מתים, וזה יכול להיות שמישהו מת אצל יוסף בנגרייה
בזמן שעיין בקטלוג של הארונות.
נכנסתי לתוך הנגרייה כי חשבתי אולי יוסף צריך עזרה בלסחוב איזו
גופה.
טעיתי, זה היה ההיפך. אלו היו צעקות השמחה של יוסף כשמרים
הודיעה לו שהיא בקרוב תלד לו צאצא. ראיתי את יוסף בוכה וצוחק
לחילופין ומדלג מסביב. אם לא הייתי יודע כמה יוסף היה עצוב
בשנים האחרונות, הייתי מתפקע מצחוק כי הוא נראה ממש מגוחך.
כשיוסף ראה אותי הוא רץ לחבק אותי וביקש ממני שאהיה הסנדק.
הסכמתי.
 
אחרי כמה חודשים נולד הילד, לבן כזה, חיוור מידי לטעמי ומחלפות
ארוכות. יוסף ערך משתה גדול, באמת היה שם מכל טוב.
במשך כמעט שבוע היתה התלבטות גדולה איך לקרוא לילד. אני אמרתי
למה שלא יקראו לו עזרא. יוסף ומרים כמעט התפלצו כשאמרתי עזרא.
הם הסבירו לי שכבר לא נותנים לילדים של היום שמות של פעם, והם
החליטו לקרוא לו ישו.  
היה לי מוזר שיוסף לא התעניין איך זה שמרים ילדה לו ילד פתאום,
הרי  הרופאים אמרו לו שלא יעזור כלום כי הוא עקר. רציתי לדעת
איזה סיפור בדיוק מרים מכרה לו, אבל התאפקתי ושתקתי.

בתור סנדק הייתי קרוב לישו כל הזמן. מתינוק חיוור הוא גדל
להיות נער חיוור. נורא שמחתי כשהוא גידל זקנקן תיש, זה היה
בשבילי סימן שהנער הפך לגבר. גם בכל הבנות שכירכרו סביבו
שמחתי. למרות שהיה נראה לי שהוא יותר מידי בררן בקשר לנשים.
הוא ממש פיתח תורה שלמה של דחיית מחזרות. הוא אפילו נתן לה שם:
"לכי השניה".
כן, ככה בדיוק היה אומר להן, "לכי השניה". לפעמים היה מגוון
ואומר "לכי עכשיו" או "עופי ממני". בין דחייה לדחייה, הוא גם
התעסק הרבה בנבואה דבר שהיה מאוד מסוכן בגלל חבורות הרחוב
שהסתובבו באיזור, היו שתי חבורות  ליתר דיוק.
הראשונה היתה "בזוקה ג'ו וחבורתו". בזוקה ג'ו היה אחראי על
חיזוי העתיד והעיסוק העיקרי של וחבורתו היה לאתר כל מיני אנשים
שלא קראו להם בזוקה ג'ו, ושבכל זאת העזו להתעסק עם עתידות,
ולהרוג אותם.
לחבורה הזאת היה עוד שם, עממי, קראו להם "הרומנים".
החבורה השניה היתה "החבורה של הקריות", שעיקר עיסוקה היה
להלשין על נביאים לחבורה של "הרומנים" תמורת כל מיני טובות
וחסדים, ולפעמים גם הרבה כסף.
השמועה אומרת שיהודה מהחבורה של הקריות הלשין על ישו ל"רומנים"
תמורת שתי זונות וסובארו משומשת.
"הרומנים" היו אנשים מאוד מאוד אכזריים, והם התעללו הרבה בישו
לפני שהרגו אותו.

להלוויה של ישו באו מלא מלא אנשים, וכולם לבשו שחור והיו
עצובים מאוד.
יוסף בנה לו ארון מיוחד מגולף יפה יפה. כשראיתי את הארון ישר
עברה לי בראש המחשבה, שאין אחד בכל העולם, שלא היה מת להקבר
בכזה ארון יפה.
כשהורידו את הארון לתוך הקבר כבר לא יכולתי להתאפק. התאפקתי כל
כך הרבה שנים שזה התפרץ החוצה בלי שיכולתי לעצור את זה.
שאלתי את יוסף מה מרים אמרה לו על נסיבות הולדתו של ישו. שאלתי
בלי טיפת בושה, כשכולם ויוסף בוכים מסביבי.
הוא ענה ככה בנונשלנטיות, שישו הוא הבן של מרים ושל אלוהים.
המשכתי להקשות, ושאלתי את יוסף אם זה לא נראה לו מוזר שאלוהים
בא אליו הביתה ומזיין את אישתו בזמן שהוא ישן לידה, ואיך זה
הוא לא התעורר, מה היא לא עשתה קולות? אלוהים לא עשה קולות?
הוא אמר שזה לא כל כך מוזר כי זה כבר קרה בעבר, והוא לא התעורר
כי הם היו נורא שקטים בגלל שהם התחשבו בו, ולא רצו להעיר אותו.
הוא גם הוסיף, שהוא היה עושה את אותו הדבר בשביל אלוהים.
איש טוב היוסף הזה.
שתקתי.
כנראה שהייתי עילוי במיטה אם מרים החליטה שאני אלוהים.