מיכאל ימיני / באביב |
אבל היא רגילה למגע ידיים גסות.
אביה היה איש שדה,
גידל אותה במו ידיו, בלי כפפות.
ילדת אדמה בלי קמט.
להשקות במים, לקוות לטוב.
לעשות איתה אהבה היה כמו לראות
פרח נפקח. לנשוף בכל הכח על האבקנים.
לעיתים היא היתה מושחת אותי בקרם ידיים,
קוצרת את זיפי המתפרעים, העייפים.
גופה היה פורה ככרם גפנים,
אשכולותיה בשלים,
ידיי הארוכות.
לא יכולתי להישאר לראות
איך שהיא נובלת.
חזרתי באביב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|