אתמול הפסדתי לרגיל שלי.
כן, מסתבר שזאת תחרות ואתמול אני הפסדתי.
מה שהיה, זה שחזרתי לי שלשום בערב מהחתונה של בן הדוד שלי, גם
שם היה מאבק, הוא התחיל עוד לפני שהגעתי.
בהזמנה היה כתוב, ואת זה אני מקריא בין השורות, ''אריאל ונעמי
מזמינים אתכם למפגש חברתי מעוצב והמוני להרבה רווקים ורווקות,
פנויים ופנויות, מחפשים ומחפשות''. לא רק זה, אפילו דודה שלי
אומרה לי שאם אני יוצא עם מישהי אז אני יכול להביא אותה, אבל
אם לא - שאני אבוא לבד כי... אתם יודעים, רווקות פנויות
ומחפשות.
עכשיו זה לא דבר רע, גם אני רווק פנוי ומחפש, לכאורה אין בעיה,
העניין הוא שאני רווק פנוי ומחפש כבר בערך עשר שנים ובוא נגיד
שאני רגיל להיות רווק פנוי ומחפש והדרך להישאר רווק פנוי ומחפש
זה פשוט להיות כל הזמן בצייד. עכשיו הצייד, כשהוא בג'ונגל,
חייב להיות כל הזמן על המשמר, כי אם הוא לא - אז מישהי תצוד
אותו חס וחלילה (בדיוק עכשיו היה לי טלפון ממישהי שרוצה לצוד
אותי, זהירות!!!) ואז הוא לא יהיה רווק פנוי ומחפש, הוא יהיה
נשוי תפוס ומצוי, ואנחנו לא רוצים את זה.
אז אני מגיע לחתונה ואני על המשמר.
אימא שלי נותנת לי חתך כלכלי של כמה כלות פוטנציאליות, אמרתי
לה שהיא יכולה להפסיק, היא מאוד רצתה את האחות של הכלה, היא
לאחרונה עלתה לארץ, היא בהחלט מועמדת, אבא שלה עשיר וחולה,
אמרתי לה שהיא יכולה להפסיק עכשיו!!!
להיות על המשמר זה גם להיות בלחץ ובהיכון, במאמץ. זה לא כיף
ואני כבר לא ילד, אם 35 זה אמצע החיים אז ביום ההולדת הבא שלי
אני שנה אחת מעבר (משבר גיל המעבר? מממ...).
מצד אחד אני צייד ומצד שני במעבר.
בחתונה אני כמובן בשליטה, רוקד, קופץ, מחלק חיוכים ופשפושים,
אנרגיה טובה. וכל פעם שנחה עיני על יפיפייה, אני נכנס ללחץ. כל
פעם שאני מזהה מועמדת, אני בהיכון. ורבק, אני פה בשביל השמחה
ולא בא לי להיות כל הזמן במאמץ.
שחררתי.
כמובן שהאלכוהול והסמים עזרו, אבל בעיקר זה היה שלי, ניצחתי!
1:0
יום למחרת אני על הגובה, או כמו שאומרים הצעירים - בהיי. קמתי
לעבודה כמו גדול, העברתי את היום שהיה ארוך בחיוך פנימי יודע
דבר, אהבה עצמית וחיבוק פנימי, תכננתי לי יום שלם של פשפוש
עצמי.
בערב שלחתי SMS תודה - לאישה שצדתי בעבר - על קישור מוצלח לסרט
שהורדתי באינטרנט (רגע, מי שלח את זה? זה שרצה ערב של פשפוש
עצמי? מה אתה מפשפש במקומות אחרים?).
בתשובה היא שואלת אותי מתי רואים את, ואני מצטט, ''פניך
היפות''?
מייד לחץ!
היכון!
לקחתי את הזמן והתחלתי לדבר לעצמי (בקול רם) וגם עניתי לעצמי
(בקול רם).
אורי: למה אתה בלחץ?
אורי: לא בא לי שניפגש ואני על שביל הצייד.
אורי: מה אתה בהיכון? נראה לך שהיא עוד בכלל בעניין שלך?
אורי: לא נראה לי.
אורי: שזה גם לא נעים בכלל.
אורי: פעם היה לך לפחות שביל ויעד.
אורי: עכשיו אתה במעבר.
אורי: אתה לא חייב כלום.
אורי: כן, נכון.
אורי: אתה יכול רק להיות.
הגעתי למסקנה שאין פסול בלפגוש אותה כל עוד אני יודע מה אני
רוצה ממני וממנה, אבל כנראה שזה לא היה ברור מספיק...
הייתי בלחץ! הייתי בהיכון!
ישבנו, קפה-תה, סיפרתי לה על החתונה, היא סיפרה לי על הכיבושים
האחרונים שלה, הרגשתי כמו בתחרות, לא הייתי רגוע לרגע אחד,
לפחות לא שכבתי איתה, בסוף היא קיבלה טלפון מצייד אחר והלכה.
1:1
אקזיסטנס משגעת אותי!
ב-24 השעות האחרונות, קיבלתי:
אני חוגגת יום הולדת, תבוא.
מתי נראה את פניך היפות?
ידיד שלי הבריז לי, רוצה לעשות איתי משהו?
אוריל'ה מה קורה?
אני הולכת לים, ניפגש באמצע הדרך.
ואני?
ב ל ח ץ !
ב ה י כ ו ן !
יש פה איזה שיעור בשבילי, אני בטוח.
הצייד מסרב לצאת לשבילים, ממש התנגדות קשה, למה?
מה שפעם היה מטיס אותי, היום מקרקע (קרקע, מממ... מעניין) אבל
למה בקיבעון כזה?
אז אני בגיל המעבר, מה כבר קרה לגלי חום וקור ובלות?
אני מרגיש מצוין! בכושר הכי טוב מזה שנתיים! נראה צעיר מתמיד!
אז למה אני נהנה בסקס? מה הלחץ? למה חובת הביצוע הלוליינית? זה
לא שאף אישה לא ידעה אותי והיללה! זה לא שהממדים שלי לא
מפורסמים מהודו ועד כוש!
משהו קרה!
הגוף שלי התחיל לדבר, יותר נכון לסרב.
זה התחיל באולקוס, זה המשיך בכתף שבורה, אחר כך פריצת דיסק,
ניתוח גב, קנדידה, ואז כנראה הגוף הבין את הנקודה.
הסקס! אם תעצור לו את הסקס תגיע לנקודה, הרי בסוף כל צייד יש
סקס, ככה יודעים שהצייד הסתיים - ואם הסקס לא מהנה אז אין טעם
לצייד ואז אין צייד.
א י ן   צ י י ד  ?
א ו   מ י י   ג ו ד  !
מה יהיה עכשיו? מה אני בלי הצייד? ובכלל מי אני? מה אני? מה
אני? מי אני? מה? מה? מה?
(זה לא שיר, גברת קרקר, זאת הצהרת הון) מצחיק.

חצי קריצה.

אז מה היה לנו?
רווק פנוי ומחפש, צייד לחוץ, מקורע ומקובע, לא צייד.
ילד בן 36 בלי שום מושג (מושג, מממ... מעניין).