|
בעיתות שחורות,
איש לא נותן דעתו
על המנחמים.
עין מכוסה עפר
סופגת דמעות כלפי פנים.
לב משובר
משלים עצמו ביריעות של דבק.
יד על כתף
מחזיקה רעידתה לבל תובחן.
רחמים נכמרים על האבל
אבל אל יכמרו רחם על הנחם
שכאביו בל ייראו.
בעיתות שחורות,
מרחמים על האבלים
אך איש לא נותן רחמיו
על המנחמים. |
|
|
תגידו, דייג
אוהב דגים, ונגר
אוהב עצים..
אז למה ההורים
שלי לא אוהבים
אותי?
אבא של מרקו
בגילוי לב, פרק
20, לפני
ההתחלה, תריצו
אחורה ותשמעו את
הסלוגן הזה
ברקע.
השורה האחרונה
תמיד הורסת לי,
אני צריך לדעת
מתי להפסיק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.