דניאל לוין / לילה |
אפל
הרחובות ריקים
קר.
כשאני הולך, אני הולך לבד
יש דממה
מסוכן בחוץ.
מסוכן בכל מקום.
מאז שעזבת זה לילה,
חוץ מזה שהשמש זורחת
אבל האור לא מגיע אלי.
השמש עוד זורחת.
במקום אחר.
בוערת גבוה גבוה מעלי.
חורכת את העור שלי.
אבל לא מייבשת את הדמעות.
המרחק ביני לבין השמש שלי
מעודד את הדמעות.
והן מציפות את הרחובות.
אם היו בהם אנשים, הם היו טובעים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|