דוסי פרנקל / אביב |
הים הסוער מערבל רגשותיי
ואני-
מוחה עוד דמעה מלוחה מהלחי
וקוראת לך,
שוב אליי.
אני מביטה בחלון, עטופה בעצמי
ובחוץ קור כלבים,
ערפילי וסגריר
הבדידות קוראת למימדים חדשים
והאנשים-
מחייכים מסביבי
שואלים,
אוהבים.
ואני-
עוד עומדת, מתעטפת לבדי
מחכה שוב לבואו
מחכה לאביב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|