את עכשיו רחוקה, יושבת עמוק בצרות שנפלו בשמיים
ולא מאפשרת לאלף דמעות להפריע לראות בעיניים.
סביבך אנשים מקריאים תהילים, זועקים לעזרה מלמעלה
אבל אין עכשיו פנאי לעצור ולחשוב איך קרה הדבר שקרה לה...

צריך לטפל וצריך לסדר וצריך לארגן את הכל
ואין עכשיו פנאי לעצור ולחשוב, לאבד את הכוח, ליפול...
ואת, שטוענת שעד לא מזמן עוד היית כמו ילדה שובבה
מוצאת את עצמך בתפקיד של זאת שאסור לה להיות עצובה.
כי את בתפקיד של הדמות הפיכחת שלא מפסיקה לתפקד,
שלא מאפשרת לגוף של ילדה לקרוס ממטען כה כבד...

ואני מחכה כאן, רחוק מהעין, אבל לא רחוק מהלב
ושונאת את עצמי שאני לא איתך, מחזיקה אותך גם כשכואב.
מתעוררת כל בוקר מודאגת ולא מוצאת שקט, ולא מנוחה
וכמעט מאבדת איזון כשחושבת אולי את לבד שם, בוכה
אולי את צריכה להוציא עצבים, אולי את רוצה לקלל
ואולי את נראית חזקה מבחוץ כשבפנים היגון משתולל...

אז רציתי לומר לך בפעם האלף שאין עוד כמוך בעולם,
שאני מחכה לך ולא משנה לי בכלל מה יגידו כולם...
שאת נסיכה אמיצה שנלחמת לבד בדרקון השחור
ואני לא אתן שתיפלי אל החושך, אדליק שוב ושוב את האור.

כל רגע ורגע חושבת עליך, מוצפת בגעגועים
ולו רק יכולתי הייתי לוקחת אותך לאיים רחוקים...
אני רק שלך מעכשיו ולנצח, הכל אעשה בשבילך
אקטוף לך שמיים, כוכב וירח, אתן לך סיבות לחייך
ואלך אחריך באש ובמים, אהיה לצידך כל הזמן...

ואם פעם אמרו- "אהבה היא שורפת"

אני כבר נשרפתי מזמן...