פנתאון אלים ספוג בצליל הרמוני
במקום שטוב ורע הם עניין של השקפה
קם לו אל זקן, זועם, מעט לקוני
זועק בקול - "אני עולם, ארץ ושפה!"
השתתקו המוזות, נפנתה אף ונוס-ענוגה
רע חבר עם הליוס להטיל את זוהרם
מאודין אש עזה ניבטת-על האל המשוגע
וישונו, מתוסכל ניעור, הוזה מטוהרם
התגודדו אלים סביב, במרכזם אל-אך אחד
על מקל נשען, מותש, קמוט הוא י-ה-ו-ה
אך קולו כרעם, מהדהד לעולמי עד
"אנוכי הוא אלוקייך, אל אחר אין על פני!"
תדהמה וזעזוע לבשו תחילה כל יכולים
חרון אפם איים-נשמיד עולם כולו
בפרץ צחוק, חסרי פניות, ידיהם הרימו האלים
ובחיוך רחב-האל המשוגע סקלו
בדד צלע האל, ירד לבני המותה
על הר קטן שוכן, ציפור פצועה עורג למעוף
בגד במגרשיו-הזמין אדם מלמטה
מנודה אלים - על עם אנוש שולט, אך ליבו יודע-סוף. |
