בחדרה מעוף שקט
גרגירי אבק באמבטיית שמש
היא אינה משתזפת
היא נצלית.

בחדרה האש בוערת
וגיצים בורחים השמימה
גם אז היא נשארת.

אל חדרה הרוח חודרת
עלי שלכת מרקדים
היא שוכבת.

הנה הגיע האביב
ללא התראה מוקדמת
היא קרחת ומכוערת
שעירה, לא מגוהצת
כמה צורב אור השמש.

היא גרה במערה
זהו חדרה
ואין חלון
מלבד פרי הדמיון.

באור השמש המתגנב מהחלון
היא קוראת ספר מאובק
והוא בוער בין ידיה
רוח פרצים הופכת דף
ועוד דף
והנה עוד ספר
חוזר למדף
היא מוציאה ספר נוסף...