חברה שחסרה וזה כל כך כואב,
צורבת לי עמוק בתוך הלב.
מרגישה - נבגדת!
אדישה-אויבת!
אוהבת? חייבת.
חושבת, שואבת
מבט, מחייכת, נשגבת,
זאב טורף אותך ואני נעלבת,
רחמים של שלווה אני עוד לא צורבת.

עלייך זה השיר ואת יודעת,
בוקע מן העיר שאת קורעת!
לא תשמעי אותו - אך היום,
אולי תזכרי בי פתאום...

בטחון עצמי - נקבר מעט,
המשכנו בדרכים - בעצם רק את!
איפשהו - אני תקועה,
בעבר - אני שקועה!
תהיי אישה גם מבפנים,
תהיי עצמך - לא מה שמצפים.
אנשים אורבים, שומרים, חודרים,
מתעתעים בכל החושים,
וזה כואב, וזה צורב, וזה מוחק לי את הלב...

השיר הזה עלייך - את יודעת,
בוקע מן העיר שאת קורעת!
לא תשמעי אותו אך היום
צליל אחד יזכיר לך פתאום...

החיוך שלך צבוע - לא אומר שום דבר.
העבר שלך קרוע - מה שהיה לא נשאר!
נגעלתי ממך - לסבלך שאפתי,
לחתולים הפצועים שלך- גם אני הצטרפתי!
קמה לתחייה ומורדת בחושך,
בשקט אט- אט,
עכשיו כבר יודעת איך...
עוד מעט זה יהיה לעד,
תסתכלי מסביבך - את לגמרי לבד!!!

עלייך זה השיר ואת יודעת,
בוקע מן העיר שאת קורעת!
לא תשמעי אותו - אך היום,
זכרון יחזיר את התום.

השיר הזה עלייך -  עלייך זה השיר,
עכשיו הוא כבר מושמע בכל פינות העיר,
לאן שלא תלכי - אין לאן לברוח,
עד שתצטרכי את האמת לצרוח!!!

השיר הזה עלייך את יודעת,
בוקע מן העיר שאת קורעת!
לא תשמעי אותו עד היום
שבו אוכל לומר לך שלום...