"יש לך שיער יפה" הוא אמר לך, וככה הכל התחיל.
יצאתם לדייט שניים, הוא קנה לך כרטיס לקולנוע, התנשקתם.
לפאב? - לפאב. שתיתם. ועוד קצת.
אבל בסופו של דבר הוא היה צריך לסחוב אותך הביתה, תשאר- ביקשת.
והוא נשאר. ואם רק היית יודעת לכמה...
במיטה. נגעת בו, הוא נגע בך, הוא מכיר בדיוק את הנקודות
הרגישות כל חולשה בך, כל לחיצה שגורמת רטט.
הרגשת את הלשון שלו בתוך פיך, נעים מעלה, מטה, מעלה מטה
"כן..." את צורחת. "עוד" הוא גונח.
גמרתם ביחד, לא שזה משנה. וככה נרדמתם, ביחד.
עוברים יומיים, שלושה, ארבעה. חודש, בחילות.
בחילות, הקאות. בדיקת דם? בדיקת הריון?
תשתיני פה, האחות אמרה, ואז נדע אם זה חיובי. הסכמת, הסכמתם.
חיובי. חיובי? יש תינוק. מה עושים. הפלה? - לא.
חתונה.
מזמינים את הדודות, הדודים והרבי...  
שוברים את הכוס. נשיקה, מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב.
אמא בוכה, אבא שיכור. סלואו, טאנגו, דיסקו, עממי. מאוחר.
ביי, תודה להתראות, מזל טוב מזל טוב מזל טוב.
ירח דבש? טורקיה. חודש באנטליה. והבטן רק תופחת.
לנשום ללחוץ, לנשום ללחוץ- אומרת המיילדת, וכבר עברו תשעה
חודשים.
לנשום ללחוץ, לנשום ללחוץ. והוא בחוץ. מזל טוב, זה בן.
מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב.
ומזמינים את אמא ואבא ואמא ואבא. כמה הוא דומה לכם, אמא ואבא.
יש לו את השיער שלך, והעיניים שלו. והוא קטן. בן יום.
אתה בן שנה, כבר גדלת, רק שוכב בעריסה כל יום, יונק ממך, ואת
מניקה אותו, באהבה, מלטפת את הראש העדין שלו.
מנשקת את הלחי הרכה שלו. את אוהבת אותו. את החיוך שלו, את
העיניים הכחולות שלו, את השיער העדין שלו.
אתה בן שנתיים. ועדיין לא השתנית, אוכל גרבר. כמו גדול. ויודע
למלמל כל מיני דברים, מסתכל עליך ומחייך, אבא.
אתה כבר בן שלוש, ואתה עדיין בעריסה, כבר יודע להגיד אבא,
ואמא. ואתם, עדיין מתבוננים בו, בחיוך הרפה שלו, בלחייםה
שמנמנות, בגוף הקטן ובשיער הבלונדיני- חסר הצבע שבוהק
למרחקים.
וכבר בן  חמש, מקטר על כל העולם, אבל גם יודע לאהוב. אתה רץ
לאמא, לתת לה נשיקה. ובשבילה, בשבילה זה שווה הכל, הפנים
העדינות שלך, אלו שרק התעצבו. והעיניים שלך זוהרות בשמש, שיער
שמתנופף. תמימות.
כבר כיתה א'. איך אתה מתרגש? הספרים המחברות. את השם שלך אתה
כבר יודע לכתוב, ואולי גם עוד כמה אותיות. ואבא ואמא רק עומדים
מהצד בחיוך. אוהבים אותך יותר מכל העולם. כמה שהם גאים בך?
כיתה ב', ג', ד', ה', ו'. ואתה רק גדל, נהיית שובב. יש לך הרבה
חברים? וחברה? ואמא ואבא, והם רק מתבוננים בך, ילד יפה שלי,
ילד מתוק שלי. כמה אפשר לאהוב אותך?
ז', ח', ט', י', יא', ואתה כבר נער יפה תואר, כן, עדיין עם
עיניים כחולות ותמימות, ורואות, ויפות.עדיין עם שיער בלונדיני,
אולי פחות דהוי. עדיין עם חיוך מקסים, עם גוף רחב ושרירי. ואתה
כבר גבוה יותר מאבא ואמא.
ואת, את רק מתמוגגת מנחת, מתבוננת בו ומאבדת את העולם. את
אוהבת אותו כמו שרק אמא יכולה לאהוב.
יב'- צו ראשון, מנילה, ומה אתה רוצה לעשות, בין כל הבגרויות,
ויציאות. פאב? מועדון? סקס? כל מה שתרצה.
ואת, עדיין מתמוגגת. מתבוננים בבן שלכם שכבר גדל, וגדל וגדל.
אתה כבר בונה לו עתיד בראשך ואת, את עדיין מחייכת. לא אכפת לך
מה יעשה. את אוהבת אותו, כמו שרק אמא יודעת לאהוב.
בקו"ם, תשמור על עצמך, את מזילה דמעה, קשה לך להשלים עם זה
שהוא כבר גדול. ואתה מתבונן בו גאה, כן, זה הבן שלך. ואתם
אוהבים אותו, ודואגים לו, כמו שרק אבא ואמא יכולים.
טירונות, שיהיה, משכילים. ואלוהים יודע שזה כמו שיעור חינוך
גופני מתמשך, ובין לבין עדיין פוגשים את אמא, ואבא, שעדיין
אוהבים, כמו שרק הם יכולים?
אתה כבר שנתיים בצבא, ולאמא ואבא זה נמאס, אבל הם לא אומרים,
מה כבר יש לומר? עדיין אוהבים אותך. כרגיל, מתגעגעים.
שלוש שנים, עוד חודשיים מסיימים, ופה זזים, קצת שם, חיים משבת
לשבת? שיהיה.
התראה לפיגוע.
עולים על הג'יפ, ונוסעים, נוסעים, נוסעים. נסיעה שאין לה סוף.
ואמא? את בבית, עובדת. דפיקה בדלת, חייל וחיילת. למה את לא
רואה אותו בינהם? ולמה הם לא מחייכים?
ולמה דווקא על הג'יפ הזה הוא עלה? ולמה שמו מוקש בדרך? ולמה?
כל אלו שאלות שאת לא שואלת, לא אכפת לך. את שוקעת בחושך של
עצמך, יגונך מעבר לבכי.

הלוויה. כולם באים, לובשת שחור, את כבר לא רואה בעיניים.
ואתה, חזרת לעשן, רק היום וכבר סיימת שתי חפיסות. מנסה שלא
לבכות. אבל איך אי אפשר?
איך אי אפשר לבכות כשהעיניים הכחולות האלו נעלמו, לנצח?
איך אי אפשר כשיודעים שהוא לא יתחתן יותר, לא יהיו לו ילדים.
לא יהיה לו.
עומדים ליד הקבר, אלוהים, כמה שהוא טרי, בלי מצב. אפילו בלי.

יתגדל ויתקדש שמי רבא בעלמא די ברא כרעותה

את רוצה לצעוק. אלוהים, אלוהים ארור, לוקח את הטובים אליו
ומשאיר כאן את השאר, להירקב.

וימליך מלכותה, ויצמח פורקנה ויקרב משיחה

בן שלי, בן יפה שלי. איפה אתה.

איפה אתה יפה שלי?

עשה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, ואמרו אמן.


אמן?