[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נכון, אני נזכר עכשיו. כן.
אני זוכר שהם היו הולכים מחובקים. אני זוכר עכשיו, כן. הם היו
מאוהבים.
עכשיו, כשאתה מזכיר את זה זה עולה לי.

קראו לו ברק.
הוא היה רק בן שבע-עשרה. היה לו שער שחור כל כך כהה ועיניים
ירוקות שקטות. לפעמים הן היו כל כך נוצצות שכשהן התמזגו עם
שערותיו הוא נראה כמו מכשף ששומר את שפניו בתוך הראש.
כשהוא פגש את אמיר בפעם הראשונה זה היה ברור.

"אני אמרתי ששום דבר טוב לא יצא מזה. אבל מישהו הקשיב לי?"

אמיר היה גבוה בראש מברק, אבל תמיד היה נדמה שהם באותו הגובה.
הוא היה שחיין. כן, שחיין.
היה לו שער בלונדיני, כל כך בהיר שהשמש הייתה משתקפת בו, הוא
נראה כמו מלאך עם העיניים הכחולות המבריקות שלו.

הם היו ביחד חודש כשזה התחיל. אמיר פגש את את מיכל.
לא קרה ביניהם כלום, למרות שהיא כל כך רצתה אותו.
הם היו חברים טובים. אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שהיא זאת
שדרדרה אותו לפעם הראשונה.
אני זוכר שהם היו מעשנים מעט, פה ושם.
"רק ירוק". הוא היה אומר בהתחלה. "שאכטה פה שאכטה שם". הוא היה
אומר.
הם היו מעשנים אחר-כך כל יום, אפילו פעמיים ביום.
הם התחילו גם עם ג'אראס. כן. הוא כל הזמן אמר שזה טוב לסקס.
פה ושם יצא לו לעשן גם היידרו, מה שבא ברוך הבא.
הוא כל הזמן הבטיח שזה "רק טבעי".
"לא נוגע בכימיקלים".

אבל זה באמת התחיל כשהוא נגע.
אל-אס-די או איזו אקסטה פה ושם זה לא עניין גדול.
ברק היה משתגע.

אני זוכר איך הם היו מתחבקים. הוא היה מבטיח לו שהוא לא נוגע
בזה יותר. אחרי לילות ארוכים שברק היה בוכה לו הוא היה מבטיח
שזהו, שהוא מפסיק.
הם היו שוכבים מחובקים בערבוביה בתוך המיטה כשאי אפשר לדעת
איזה רגל היא של מי.
הוא היה מבטיח לו שזה נגמר והם היו נרדמים אחד על הכתף של
השני.

אחר כך הוא היה הולך לעשות שאכטה, פה, שם.

ברור שלא היה לו כסף לזה.
אתם יודעים כמה עולה חצי-אקסטה בימינו?
עזבו חצי, רבע.
הוא היה מרושש.
אני זוכר שהוא מכר את המחשב, גם את המערכת ואת הטלפון.
ברק היה קונה לו טלפון חדש. אבל הוא היה מוכר אותו מיד אחרי
כן.

אני זוכר את הפרידה שלהם. כשגילו שאמיר מסניף.
בבוקר שלמחרת אותו ערב הוא היה צריך ללכת למוסד גמילה.
זה היה הלילה האחרון שלהם ביחד.
הם היו שכבו מחובקים בערבוביה בתוך המיטה כשאי אפשר לדעת איזה
רגל היא של מי. אותה מיטה, אותה שמיכה, אותה תנוחה.
רק שכרית אחת הייתה ספוגה בדמעות.
ברק לא היה הטיפוס הבכיין. אבל הפעם זה יצא לו. חמש שנים שהוא
לא הזיל דמעה. רק בחודשים האחרונים הכל התפרץ.

אני זוכר שאמיר הבטיח לו שכשהוא יחזור הם נוסעים לגרמניה,
להתחתן.
אני זוכר שברק הזיל דמעה כשאמיר חיבק אותו. אחת מיני רבות.
הדמעה זלגה במורד כתפו של אמיר ופגעה בסדין. טיפה בים.
אני זוכר את אותה דמעה מופיעה על עינו של ברק כשסיפרו לו שאמיר
התאבד.
אני זוכר את אותה דמעה צצה כשהוא קרא את המכתב שהשאיר לו
אמיר.
אותה דמעה שנספגה על הדף כשהמכתב נכתב.
"זאת לא באמת פרידה, רק זמנית. אני עדיין מחכה לך, אנחנו עדיין
נתחתן".

כשברק רץ לחלון באותו לילה, פעם ראשונה שהוא נגע באותו חומר
שלקח לו את אמיר.
גשם זלעפות ירד בחוץ, רוח פרצה אל החדר כשהוא פתח את הדלת
למרפסת.
המרפסת היא עולם אחר לגמרי, העולם הבא.
שערו השחור היה פרוע והסתיר את עיניו האדומות.
הוא עמד מול הכביש הסואן שמתחתיו ושרף את המכתב. הלהבות האירו
את עיניו הירוקות כשהתבונן במכתב מתכלה.
ואז, הצית ניצוץ קטן את העיניים הכבויות, שוב הן נדמו חיות,
ממש כאילו כל הטוב לפניו.

מספרים שמצאו את הגופה שלו תלויה רק אחרי יומיים. אמרו שהיא
הסריחה את חדר המדרגות והשכנים התלוננות במשטרה על הסירחון.
אנשי התברואה היו המומים.
אז מצאו את הגופה; אבל זה לא מה שבאמת מעניין.

מה שבאמת מעניין זה שבאורח פלא, מחוץ לבית הקברות, ליד השער,
בחלקה של המתאבדים, תחת מצבה אפורה ומונוטונית, קבורות שתי
גופות. אחת מעל השניה, באותו קבר, וזה מוזר כי אף אחד לא ציווה
לעשות זאת.

מי יודע. אולי הם בכל זאת ביחד. אולי הם אי-שם איפשהו בעולם
הבא. עם בית, דירת סטודיו, או סתם קוטג' פסטורלי. אולי יש להם
גם שני ילדים, ואולי גם כלב. אולי יש להם בריכה, ועבודה טובה,
או לפחות מכובדת. אולי הם מאושרים.

ואולי לא.

"אני אמרתי ששום דבר טוב לא יצא מזה. אבל מישהו הקשיב לי?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?


-בוודאי. אפילו
ממש ברגעים
אלה.



אפרוח ורוד,
אפילו ממש
ברגעים אלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/4/06 12:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קולין מורגאנה-ראנד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה