מבחוץ הכל שמח,
וחיוך על הפנים...
היום הזה ממשיך כרגיל,
כאילו אתמול לא קרה כלום...

אבל אני נשברת מבפנים,ומבחוץ הכל סתם העמדת פנים.
צבועה, לא אמיתית... חיה בהצגה.
אני לובשת מסכה,
זאת לא אני האמיתית.
זאת העמדת פנים.

פזמון:כי החיים הם תאטרון
בתוך הצגה, מצאתי את עצמי על חוטים בלי יציאה
הנעת אותי לפי החוקים שלך
השארת אותי בובה ריקנית.
אבל אני כמו בובה עם חיוך מצוייר על הפנים,
אף אחד לא יודע שכואב בפנים,
כי בכל זאת, אני סתם בובה על חוטים...

הפכת את מה שהיה לנו לתסריט מסחרי, רק שהסוף שלנו נגמר ברע
אבל עכשיו המסך נעלם, ואין עוד מסכות, הכל כבר ידוע
טעם טוב של הצגה שנגמרה, רק שהלב שלי נשאר פגוע

וכשהמסך יורד
אין עוד תפאורה, אין עוד שחקנים
חוזרים לחיים האמיתיים

אין עוד דמעות, כי הגיע הזמן ללכת
אין בשביל מה לבכות,
ונראה שאין מה לקוות

פזמון:כי החיים הם תאטרון
בתוך הצגה, מצאתי את עצמי על חוטים בלי יציאה
הנעת אותי לפי החוקים שלך
השארת אותי בובה ריקנית.
אבל אני כמו בובה עם חיוך מצוייר על הפנים,
אף אחד לא יודע שכואב בפנים,
כי בכל זאת, אני סתם בובה על חוטים...