בוא נקח כמה חפצים ונעזוב את פה. ברקע תתנגן מנגינה איזוטרית
מהסוג שרק אני יכולה למצוא, הגשם ינקוש על החלון בפסטורליות,
ואנו נביט בנוגות על מה שאנו משאירים מאחורינו. בוא נצא לקור
המקפיא, נתכסה בצעיפים ססגוניים ונשוטט ברחובות כשני ילדים
אבודים, נמציא לעצמנו חיים חדשים ומסתוריים להפליא, נתמודד עם
העולם יחד. בוא נסתובב עד שאתעייף קצת ונשב באיזשהי פינת רחוב,
ניתן לגשם לשטוף את הניכור והציניות העוטפים אותנו בשגרת
היומיום, נחדול מלהתקיים בתודעה של אלו שאנו לא באמת אוהבים
ונתחיל להתקיים זה אצל זו. בוא נעלם מכאן, נקח איזה כדור שיקח
אותנו לשמיים ולגהנום בחזרה, נתוודה על הסודות הכי כמוסים
שלנו, נתחרט על כל מה שעוד לא עשינו ועל כל מה שנעשה, נבטיח
הבטחות שלא נקיים לעולם. בוא נשמע את כל השירים ונקרא את כל
הספרים ונטעם את כל הטעמים ונראה את כל הצבעים ונפגוש את כל
האנשים ונרגיש את כל הרגשות. בוא נלך, נו, בוא נפסיק לנסות
להבין את העולם המטורף הזה, בוא נפרוץ את כל המחסומים, בוא
תתאהב בי יותר ממה שאי פעם אהבת ותשנא אותי יותר ממה שאי פעם
שנאת. בוא נחטא, בוא נשרוף, בוא נפסיק לפחד. בוא נרגיש הכי
גדולים והכי קטנים, בוא נבכה עד שיגמרו לנו העיניים ונצחק עד
שיגמרו לנו הריאות. בוא נראה את השדות, את הימים, בוא נראה איך
קמים ונופלים ההרים, בוא נראה אדום אמיתי של שלכת ולבן אמיתי
של כפור. בוא נמצא פתרונות לשאלות שאף אחד לא שאל עדיין קודם.
בוא נאכל ונשתה ונחיה ונרצה ונחשוב ונאהב ונמות.


אולי מחר, בעצם. עכשיו בוא נלך לישון.