אנשים נוטים להסתמך על תמונות.
תמונות מתעדות רגע אחד, בעצם.
פרק זמן שלא ניתן להגדרה.
זו היחידה הקטנה ביותר על ציר הזמן, מתועדת כמשהו ויזואלי.
גם אני תמיד מסתמך על תמונות.
כשאני מדבר עם ילד או ילדת אינטרנט אני תמיד חותר איכשהו
לתמונה שלו או שלה.
אני חייב להבין עם מי אני מדבר.
עם מי יש לי עסק.
בדרך כלל אני מעוניין יותר בתמונות של הילדות אינטרנט, כי תמיד
אומרים שהן לא נראות טוב.
ודווקא מאלו שיצא לי לראות כולן היו נראות בסדר... טוב לא ממש
כולן, אבל לפחות רובן.
כל פעם שאני שובר את הסטיגמה, אני מרגיש מלך העולם.
ככה למעשה נהייתי שוחר תמונות מגיל צעיר.
עכשיו, כשאני הולך למקומות אני מאוד אוהב לתעד פרקי זמן
מזעריים... זה מן תחביב במסגרת ההנאה.
עכשיו אני מצלם אהבה ושקרים וחברות וקנאה והכל מתועד... ממש
ככה, קפוא.
את המזל אני לא מצליח לתפוס.
בתמונה כמובן.
ודווקא על תמונה עם מזל מבקשים המון כסף בעיתונות...
וזה כל כך מרגיז... כי הייתי ככה קרוב לתפוס אותו.
