בקתדרלה הגדולה חללים חללים
תיקרתה מתנשאת עד גובה הגאווה,
שלדים מרעידים את ריצפתה, מלאכים
שרים מיסה בקימוריה,
המדונה צהובת השער
מנענעת את בנה תכול העין,
עם הצלוב אני מתעטף בגעגועים
לשטיבלעך של ירושלים.
מחשבות
אני נושא
כאבני ריחיים
על גבם הכפוף של הבונים,
מהרהר באלומות השדה
שהזינו את האבנים הקרות,
מדמה אגלי מלח ספוגים
בגלימות בוץ זהב וארגמן
חשמניות,
הילות מעל ראשי הקדושים
מעבות את העלטה.
מחשבה אחת עיקשת נמלטת
אל אורן המטורף של השריפות,
אל אחיי הבוערים,
אל בשרם השחור
שלא כוסה בלובן תכריכים.
שטיבלעך - בתים קטנים (יידיש), כינוי לבתי כנסת
בוץ - בשורוק |
