לירון צוקר / ארץ עוץ |
שולחת ידיים ולא מחכה
הנטישה רחקה לכת
ובינתיים יושבת ומתבצרת.
סולחת למחילה
לא מבקשת נדבה
אוהבים מצידה
וככה טוב לה.
כמה שטוב זה לצרוח
וכמה שטוב זה לברוח
הצעקה היתה מבפנים
וברחתי וחזרתי לכמה ימים
האוזניים מתחרשות
וכיביתי כמה להבות
בכיתי עוד מזמן
ושרתי שיר ועשיתי בלאגן
הימים, השעות, הדקות, השניות
עוברות אט אט
וחיוך קטן, חיבוק, צרחה ובהלה נדדו מכאן...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|