כל מה שיכלה לומר להגנתה נאמר בטרם עת
מול דוכן העדים, רואה את חמתה מתיישבת
לצד התת מודע שלה, בעינים בוהות
היא נוקבת בהם מבט תלוי חד כיווני,
אישונייה מתרחבים ולא בגלל הריכוז.
רק ניקוז הסמים אל קצוות הקרנית
הפטיש נוקש שוב,
הבאסים מציבים גבולות
היא מתוודעת בשנית, מגלה כמוסים
תמיד משתנה, עוד ועוד
כאילו מתחפשת לשונים ממנה
כמו רצתה להיות מה שאינה.
חבר המושבעים מגלים מעט חמלה,
מידת רחמים שוטפת דמעותיה
בתוך בלל המילים.
כמעט והייתי נוגע
בחלום שהיא בונה לעצמה
ואיני כלול בתוכניות הבניין,
מבנה פשוט לידיעה רק כמה חומות,
זה כל הסיפור
במשפט הזה, שהיא הוגה
אני נוגע
אני נמוג
אני איני כלל וכלל
נכלל,
כל שיכלתי נאמר בטרם עת
אינה מוכנה לזו המילה
לזה המשפט.
לאהבה. |
