שוכבת על הבמה לבושה שמלה אדומה מנופחת עם מחוך שלא נותן
לנשום,
מנסה בכוח לקום.
ומנסה.
ושוב.
והקהל אפילו לא שם לב.
התפאורה הצבעונית, הרקדניות, השחקנים, האיפור, האורות.
היא צורחת.
שם לא והקהל אפילו לב.
התזמורת מנגנת מוסיקת קאן-קאן והרקדניות פוצחות בריקוד מרשים,
רגליים מתעופפות להן לכל מקום, מסביבה, והרקדניות מחייכות חיוך
מעוות שאיפור מטפטף ממנו.
זיקוקים יוצאים מהבמה.
בדיוק מהמקום בו היא שוכבת.
והרקדניות דורכות
בדיוק במקום בו היא שוכבת.
ובפעם האחרונה היא מנסה לקום, ומנסה.
ומנסה.
ושוב צורחת.
וצורחת.
והקהל מוחא כפיים בהתלהבות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.