כאספנית דברים ישנים ועתיקים
פניתי יום אחד לשוק הפישפשים
לחפש שם מגירה סודית
לחפש שם מגירה פרטית
שאוכל להחביא לתוכה
אהבה עתיקת יומין
עם ניחוח של פעם אחת בחיים...
שיש בתוכה את הריח ההוא
המוכר
שאולי רק ניחוחו נשאר...
אותו ריח שושנים
שעליו סיפרו הזקנים
כן הריח ההוא המוכר העדין
לא לא של הנפטלין
לא של אותם כדורים מסריחים...
שאמא היתה שמה לנו אותם בבגדים
ומעלה אותם לעוד כמה חורפיים..
רוצה את אותו הריח המוכר הענוג
שיש בו טעם ישן ומתוק
כמו אותו תקליט ישן ושרוט
שעכשיו הוא בבוידם זרוק
מחפשת את ניחוחו בערגה
שאוכל לעטוף בשמחה
ולהחביא לי אותה שם במגירה
אז המשכתי לתור לחפש ולראות
אולי אמצא שם במקרה או אולי בטעות
גם את אותו דובי ישן
זה שנשכח לו אי שם בגן
כשלפעמים הגננת לא היתה מביטה
הייתי לוחשת לו היי מה שלומך ..
כן אותו דובי יקר ומקסים
שגם נעלם לי עם השנים
וחיפשתי לי שם בין ים הסמרטוטים
גם תמונות ישנות
אולי של חברים
מוכרים ונשכחים
ואולי בעצם הלכתי לחפש
לא מגירה סודית ישנה
ואולי גם לא אהבה עתיקה
אולי חיפשתי שם בין מליון חפצים
אותך
את דמותך
לפני שנים
כשהיית מחייך כך סתם במשובה
ואולי חיפשת את נשיקתך האבודה...
ואולי גם חיפשתי זכרונות אבודים
מתקופה אחרת של אותם השנים
בהם היינו כולנו חברים תמימים
בהם היינו יחדיו בלי מילים
וידענו לומר שלום לשכנה
וידענו לעזור כך סתם בלי סיבה
לאותה הזקנה שהושיטה בשקט ידה..
ולאותו עיוור שפשט יד בפינה
כי ידענו כוחה של אהבה וחמלה...
ושואלת אני את עצמי
ואולי גם אתכם...
היכן הם אותם הימים ...
שאהבנו כך סתם בלי שום הסברים....
אהבנו כך סתם בלי מילים....