פרוסים שמיים, מרחב שחור היריעה
ומנגד - אדמה כה דלוחה וגוועה.
טיפטוף קור באויר ליחלוח
לא פוסק הגשם מחידלון.
בשאת נפש זב הגשם
אדיש לכניעת הארץ לכיליון.
רוח מיבב תמרורים, נושא קינה:
התדעו, התדעו, בני העולם,
כי בריקבון זה סופכם במיתה?
הלעולם תבססו באפס,
כפוף גבכם בגוויעה?
ומוסיף לקלוח הגשם,
נותן קולו למנגינת מר הקינה,
נושא הוא שיר ערש על רעד וצינה,
ומהירות הנצח
ברדתו. כמתעלם.
פני עצבת. ומכחיש כי בוכה הוא
במנגינה קצובה, מחזורית, מדודה,
נוגה, דכה, שדופה.
אני השקט בין אותם ארבעה כתלים.
נוכחות קרה פרי משעולי קיפאון.
ליבי מנהם- די לו לגשם מלבכות
אך כיצד יפסיק הוא שעה שאף בעיני הדמעות?!
ומוסיף ללחש, ומוסיף לזעוק זעקות דממה,
מה שפל, מה פעוט, עולם זה, עולם מיתה! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.