שמעון עובד / חותם |
כרית דיו האל רווית גודש,
קוויו רהוטים כמו חרושים,
כקווי גורל מתורה עלומה,
להעיד את תהום משברייך.
צי סוחר מטענייך, אישה.
לשאת את תכתיבי גורלך.
בוגרת ינקות להחיל יומך,
אל אופל תחתיות השאול.
רכות נכתשת לכובד משא.
ומאום את דורשת, אישה.
מסורגלת אלי יושר נדיר.
נפסדת, אך גאה מוותרת
להתנחל לפיסת שקט, כי,
רוע אדם, ביש, יכייס נפש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|