מתוך בכי בלתי פוסק
לראות את עיניך בערפל
וכבר לא לרצות לזרועותיך.
להרגיש סחרחורת,
להתעטף בטיפות
מדממות של דמעות,
המרטיבות את הגוף,
ועדיין לצוף על פני הים
להסחף עם הגלים למקומות אחרים,
לסמטאות הנסתרות של נפשי,
לקחת עפרון ולצייר
את תווי פניך בדמיוני,
לחרוט אותם בליבי לנצח,
שימשיכו להכאיב,
ורק להרגיש את המתיקות של מבטך,
את עצם אי קיומך בתוך חיי,
להתייסר, להחנק, לכאוב,
אך לדעת שהנני מרגישה- הנני חיה.

18.11.05