New Stage - Go To Main Page

יויו שטרן
/
גן עדן שחור

ביקש, דיבר, בכה, חיבק, זה לא עזר.
בכיתי, התנשפתי, החזקתי, זה לא עזר.
לקחו אותו, לקחו אותו רחוק ממני.
צעקתי, הם הסתכלו עלי במבט, מבט קר ללא הבעה, הרגשתי כ"כ
קטנה.
ישבתי בפינה, לבד, חושבת עליו, מפוחדת.
התמונה שלו בוכה לא יוצאת לי מהראש, מנסה לאחוז בי בכל הכוח.
רציתי למות, אפילו את זה לא יכולתי. רציתי ללכת אליו, למות יחד
איתו.
מה אני בלעדיו?
אני כל כך אוהבת אותו.
אמא באה חיבקה אותי חזק, המשכתי לבכות.
לא עבדנו כל היום. ישבתי והתחבאתי עם אמא.
גילו אותנו, הם שלפו רובה שחור וגדול. הם ירו.
לפתע הרגשתי קלה, ריחפתי, פרפר קטן עם כותונת פסים.
זה היה מקום קסום, ראיתי אותו, את אבא שלי. עלה לי חיוך, כל כך
שמחתי.
אבל אמא, אמא חסרה, איפה את אמא? היא לא ענתה.
חיפשתי, לא מצאתי, התייאשתי.

הם השתלטו אפילו על גן עדן?




להבין את דור השואה זה לא קל. לנסות לחוות את מה שהם חוו זה
ממש מסובך. אך לנסות לספר במילים שלהם אחרי כל הסיפורים... את
זה אפשר לנסות...




היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/4/06 17:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יויו שטרן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה