עדי מולדן / כובעו שמוט |
ושערו הדליל מרצד עם הרוח
הוא פורט כמו מטוס סילון באופק
מחובק עננים
קולו מביא עמו את הסתיו
ועיניו שותקות.
אינני נמהרת להמשיך
גם בי חובקת הרוח
אך פעימות לבי
כמו צעדי הבריות סביב
בדרכם לחורף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|