אמרו לי ששיחקתי בשניכם כמו ילדה.
אמרו לי שבכוונה ניסיתי להכאיב.
אמרו לי שליבי כאבן.
כך אמרו, עובדה
ובכל המסביב הזה, הרגשתי אבודה.

אתם שיחקתם בי, שניכם.
אתם הילדים!
כל שעשיתי, נסיון לבחור בין שני וורדים.
אחד לבן, שני וורוד,
אבל שניהם יפים מאוד.
ריחם כיין משכר, מתוק, חזק, מרדים.

אז איך יכולתי להחליט?
בחרתי משניכם.
מעט עם זה, מעט עם זה,
אמרו "ללא רחם!"
סטיתי מכל הדרכים המובילות למטרה.
טעיתי.
מה יצא מזה?
אמרו לי "יש לך לב נורא!"