רוּחַ שֶׁל אֶחָד בְּיָנוּאָר,
קָרָה, רוֹגֶשֶׁת,
אָצָה מִן הָהָר,
גּוֹלֶשֶׁת אֶל מֵימֵי תִּיכוֹן
לְהִבָּלַע.

אֲנִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַצָּרָה
כְּבוּשַׁת רִכְבֵּי הַשֶּׁטַח
בֵּין הַכְּבִישׁ וְהַמְּסִלָּה.

לְאֹרֶךְ הַגְּבָעוֹת הַלָּלוּ
נִּפְרָשִים קְלָפֵי גַּעְגּוּעַי,
זִכְרוֹנוֹתַי.
הָיוּ פֹּה פַּעַם
חֲצָבִים בַּסְּתָו
וְיֶלֶד שֶׁחִפֵּש
אֶת הַבְּאֵר הָעַתִּיקָה
עִם הַיּוֹנִים.

עֲדַיִן בְּדַל שָדֶה נוֹתַר
כִּשְׁאֵרִית פְּלֵטָה
וְקַל-קַלֵי גַּלִּים
נוֹשְׁקִים, אֲבָל
הַכְּבִישׁ וְהַמְּסִלָּה
פּוֹצְעִים אֶת הַגְּבָעוֹת,
וְגַם הָעִיר הַזּוֹ
פּוֹשֶׁטֶת כְּאַרְבֶּה,
סוֹגֶרֶת מִצָּפוֹן וּמִמִּזְרָח.

וּכְבָר שְׁלֹשָׁה יָמִים
הָרוּחַ מִתְגַּבֶּרֶת, מִתְגָּרָה,
מְתַעְתַּעַת, מַשְׁכִּיחָה,
טוֹרֶפֶת אֶת קְלָפַי,
פּוֹרַעַת בְּפָנַי
וּמַזְכִּירָה.



ינואר 2006