יולין מינץ / הטעם מר |
אין עוד טעם לסיפור ישן,
וענניי הגשם מתאספים,
לשטוף אותי מחרפתי.
וקרן שמש אחת עוד מנסה,
מנסה,
לפרוץ את הגדר סביבי.
ללא הצלחה, היא מוותרת.
הכאב הוא חד,
ואין מנוס.
ברק פוגע בעץ התפוחים,
והנה כולם נופלים,
ואני שונה.
כאשר לבי מדמם על הריצפה,
ואני מוצפת חום ואהבה,
שפתיי עוד לוחשות: "הטעם מר",
וכך נגמר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|