יולין מינץ / ניצני אהבתנו |
אעטוף בבד לבן,
אקריא להם סיפור ישן,
אשכיב לישון
בתוך ארון.
אכסה בכנפיי את פניהם,
פן יראו,
אאטום אוזניהם,
לבל ישמעו.
את ניצני אהבתינו
אתלוש משורשיהם,
אכין להם חלקה יפה,
בגינתי המייללת היא
שירי ערש.
לא אשקה,
ולא אשקיע.
לעולם לא אלטף.
וביום בו פרחי אהבתנו
ינבלו,
אשיר להם זמר נושן,
על ניצנים שהיו ואינם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|