ניר בנש / מכה אפורה |
אפילו אני בכיתי בסוף.
והירח, חצי מנה בפיתה, מתעד הכל מלמעלה.
נושא די בנאלי, ילדים מוכים, אבל איזה דיאלוגים ופאנץ'-ליין
הבאתי.
והירח זוהר ומאיר את הדמעות,
ופתאום הרוח, והדמעה יבשה,
והדף עף והסיפור נגמר.
ובקצה השני של העיר ילד כותב,
והרוח לא נשפה והנושא הבנאלי
למגירה נתחב.
אתמול כתבתי את הסיפור הכי טוב שלי.
אפילו אני בכיתי.
וגם הוא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|