אם היית עדיין שלי, בטח היינו ישנים עכשיו על המיטה שלי
ואז מתעוררים אחד בזרועות השני
וכמו בכל יום, הייתי גורמת לך להתאהב בי כמו שרק אתה יכול
להתאהב בי.
אחר כך היינו עושים מלחמת כריות
ואני הייתי מנצחת, לא כי אני יותר חזקה כמו שאני אומרת, אלא כי
היית מוותר לי.
היית מבקש שאני אבשל לך קצת אוכל, אבל הרעב שלך
בטח היה נעלם אחרי שהייתי מנשקת אותך
או לוחשת לך שאני אוהבת אותך.

אבל אתה כבר לא כל כך שלי, ואני כבר לא המיוחדת שלך
אנחנו סתם שניים, שהיו פעם ביחד, ואהבו.
ועכשיו אני רק נשכבת עליך, ואתה מנסה להרביץ לי עם הידיים
הגדולות שלך
ואני אומרת לך שאני חזקה, אפילו שאני לא, ואתה כרגיל מוותר לי.

אז אנחנו מחזיקים ידיים, ואני נרדמת בתוך הברכיים שלך. ואתה
מסתכל עלי
ולכמה רגעים אנחנו חוזרים להיות עצמנו.

כל החברים שלך עומדים סביבנו ומסתכלים עלינו,
ואף אחד לא מבין איך שוב אני בזרועות שלך, ואתה מחזיק אותי
בשתי הידיים שלך
וכל הכוכבים נופלים מהשמיים
והלב שלי לא שומע כלום, חוץ מהר געש שמתפרץ. תהיתי אם זה הלב
שלך.