|
זרקת אותי כמו כלב זקן באמצע הקיץ השחור בחיי
אני נשכחתי, בא מישהו אחר אחרי שבוע שבועיים אולי
חמישה חודשים דיכאון עם חריטה של שמך על הלב
יותר מלאהוב אותך אני מחפש מאיפה מגיע כל הכאב
המועדון מתמלא את לא מאמינה
כמה חומר נכתב בפחות מחצי שנה
איתך לא ידעתי לנגן ולשיר
אבל את זרקת אותי אני ממשיך להזכיר
פורומים נפתחים ההערצה ממשיכה
למיסכן שזרקת יש פתאום כל כך הרבה אהבה
אותך אני זוכר רק מהשירים ובתור הראשונה
למרות שידוע לי שעזבת אותי בגלל ההשפעה של החברה
המועדון מתמלא את לא מאמינה
כמה חומר נכתב בפחות מחצי שנה
איתך לא ידעתי לנגן ולשיר
אבל את זרקת אותי אני ממשיך להזכיר
אי אפשר להתעלם מהעובדה הברורה
שבלעדייך לא הייתה נוצרת הכתיבה
מגיע לך גם לעלות על הבמה
מאבטח רק צחקתי תעצור ת'זונה |
|
|
מתוך קריאה
עמוקה ודייקנית
של הסלוגנים
בבמה, הגעתי
למסקנה שעד היום
לא פירסמתי משהו
שהיה גם מנוסח
יפה וגם התוכן
שלו היה עמוק
ופילוסופי, אז
בגילוי מרשים
אני מביאה
בפניכם את משפט
החכמה שצץ לי
בראשי לפני זמן
מה ומלווה אותי
עד היום,
והחלטתי לחלוק
אותו עמכם: "טוב
למות בעד
בימתנו"....
טושטוש לפחות
מנסה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.