בכל פעם שאתה מחזיק את כולי בין שתי אצבעותייך, אני מרגישה ש
כל העלים של השלכת זורחים
והשמיים נושרים
ונוצר חור בתוך האטמוספרה, עד שאפשר להישאב לתוכו ולהגיע ל
מקום שאפילו בספרים לא העיזו לכתוב עליו.

כל הרגש שאתה מעורר בי, עוד לפני שהשעונים בבוקר מתעוררים
וכל החלומות שאתה חודר אליהם
וכל הפרפרים שאתה מעיף לתוכי, מבעירים לי את הגוף באש חמה עד
שאני פוחדת אולי אנחנו לא באמת, אולי זה חלום
כי המציאות שלי מעולם לא השתקפה כך.

כשאני נוגעת בך, אני מרגישה שיצרתי פסל בשתיי ידיי
ואני פוחדת לשבור אותך, אז אני עוטפת אותך באהבה,
ואתה שוכב קפוא, ומשרטט לי את השפתיים מחדש
כאילו זה הרגע בראת אותי, ועד הרגע לא נולדתי מעולם.

אני עוצמת עיניים, וכשאני פוקחת אותן נדמה כי הכל נעלם
ונותרנו שנינו
אתה
ואני
ואתן מנגן בי, פורט בגופי מיתר אחר מיתר, לאט,
ומפיק מתוכי צלילים, שגורמים לי להרגיש פתאום יפה כל כך