אני וידידתי המקסימה טיילנו לתומנו במרכז הזוהמה הבלתי נדלה
המתקרא פלורנטין, בתקווה למצוא את דירת חלומותינו להשכרה. מה
שגילינו זה שקשה להפסיק לעשן, ושפלורנטין יפה רק בתור סדרת
טלויזיה משנות ה-90.


היום החלטנו לעשות מעשה ולחפש דירות בתל אביב.

בוקר חורפי, קריר ונעים. קפה. חביתה. סלט. שוקולד נוטלה
מהקופסה. סיון גולשת ב- HOMELESS. אני מעשן סיגריה, סיון
החליטה לפני 5 דקות להפסיק לעשן.

סיון: (מצטטת מהאתר) "דירת חצי חדר' בפלורנטין, בלי מיזוג, לא
מרוהטת מתאימה לשותפים, מגניבה - בוא נלך לראות!"

רון: "סיון, את רוצה שגרוזיני מאפיונר יאנוס אותי ואותך על
הבוקר?"

סיון: "אני לא יודעת מה איתך, אבל לי אין 2000 שקל בחודש לבזבז
על דירה, ובפלורנטין הדירות נורא זולות, וכולם שם צעירים
ואמיתיים. אני לא רוצה לעבור לשינקין עם שכר דירה שיאכל לי את
כל המשכורת ועם שכנים סטלנים - וונאבייז ממטולה, שחושבים שזה
מאאגניב לגור בתל אביב".

רון: "אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא רוצה לגור באותו בנין
עם אירה הזונה, שבאוקראינה היתה אשתו של ראש המאפיה עד שהיא
רצחה אותו; עם ששי שמצא בהודו את הסוד לאושר ועכשיו הוא חושב
שהוא קלמנטינה; ובמיוחד אני לא רוצה לקפוץ מעל ההומלס שהחליט
להתגורר בחדר המדרגות כל פעם שאני חוזר הביתה!"

סיון: "אתה יודע משהו, אתה כזה צפוני גזען וצר אופקים".

רון: "לא, אפילו עצם העובדה שאני הומו, אוטומטית הופך אותי לנס
הפלורליזם ואהבת האדם. אני פשוט היגייני ובפלורנטין יש עובש
אנושי".

(רון פונה לעבר המערכת, אוחז בדיסק חשוד)

סיון: "אתה לא שם שוב את מדונה!"

רון: "אבל כבר יומיים אנחנו מקשיבים לבחורות הבכייניות שלך,
נמאס לי כבר מטורי ופיונה, אני כבר מרגיש כמו בריג'יט ג'ונס,
הגרסה הפולנית. די!"

(שתיקה)

סיון: "תביא סיגריה".

רון: "יאללה, הולכים לפלורנטין".

(כעבור שעתיים, על ספסל ברח' הרצל)

סיון: "רון, בוא נעבור לאוהל בפארק הירקון".