ליאורוש גרציאני / תום ימי התמימות |
נשארנו רק אני ואתה.
ובלב רק כאב
כי עכשיו, אתה עוזב.
ועכשיו, רק אני והדף
לפחות לא לבד,
לפחות הוא מקשיב.
הוא, שסופג את דמעותיי,
שמרגיש את כאבי
יודע שאתה אחראי, למצבי.
ורק אתה לא יודע,
ורק אתה לא שם לב
איך אני מתמוטטת,
כשהדלת נסגרת, נשברת,
כשהחלום מתנפץ.
והתמימות שעזבה,
שוב, לא חזרה.
גם לא אתה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|