ללכת הכי רחוק שאפשר. לנסוע לצידו השני של העולם . לנגוס
בגלובוס הזה כאילו היה תפוח מזן משובח במיוחד ולהיזהר מלהיתקל
בתולעת שאולי יום אחד תערוב לי בו.

לצבור חוויות ולרשום אותן על לוח גדול שהמספרים בו מתחלפים כמו
שמתחלפים שמות היעדים  בשדות התעופה שאליהם עוד רוצה להגיע.

ואחרי הביסים הענקיים לשבת לי לצד אגם או תחת הר גבוה ולעכל.
לתת למחשבות זמן לחדור לתוכי. לנסות לעצב אותי. לתהות מה היה
נכון ומה עלי לשנות.  

לעצום עיניים ולהריץ את פני האנשים שהיו חלק מהמסע. להבין
שחלקם סתם ניצבים.

לנסות להיזכר בשם של ההוא ללא הצלחה. להעלות את התחושה של
חיבור גוף לגוף במיטה שלא שלי. בידיעה שלמחרת אני על אוטובוס
20 שעות ממנו לפחות.

לחזור הכי קרוב שאפשר. לרוץ עם המזוודות בשדה התעופה בידיעה
שמחכים לך בבית עם חיבוק גדול ואם יהיה מזל עם איזה כבד עוף
ופירה ובצל מטוגן, שחלמתי עליו חודשים...

להיכנס למיטה שלי. לא אל מול הר גבוה ולא בתוך אגם כחול. לעצום
עיניים. בכל זאת לנסות להעלות את הפנים של ההוא שממנו נסעתי 20
שעות ולהצליח. להתעורר מהשינה ולהיות בטוחה שאני אי שם .