ענן. זה לא צבע לבן.
הוא עסוק.
זה לא נגמר בבריאה.
יש אדם, יש אדמה
מיזוג בין חיים.
והוא שם,
וירטואוז בלתי נתפס, למעלה למעלה
מחפש איך לא להשתעמם מאותה מנגינה שגרתית שם למטה,
שהרי אין חדש תחת השמש, ורק לעתים רחוקות למדי
משנה איזה תו. ותו לא, ודאי.
לפיכך שולף מכחול, פלטת צבעים
ומיד פוצח במלאכת אמנים.
"לזה ניתן נפח, להוא ניתן צורה של בעל-חיים"
וזה מה שנוצר -
עננים, עננים.
צהוב וקצת תכלת, אפור אף ירוק
הוא מסתכל: "כמה נפלא!", פשוט בא לו לצעוק.
משוטט לו בשדה התכול, מרחף פה ושם
ועם המכחול - שם עוד טיפה כחול.
כאן נמרח עוד קבוצת עננים,
מבעדם תציץ השמש, ותיצור גוונים מדהימים.
ולזה שמעל אותה מדינה
נותן פנים של ראש ממשלה
שבימים אלה כבר מתגורר בגן הקסום,
וזו היתה משאלתו:
"שכולם יביטו מעלה, ובי יזכרו...".
לאחר תריסר שעות
מתחיל הוא בפעולת דחיפות.
לחצי השני של הכדור מעביר את העננים -
מה לעשות שהגיע תורם של אנשים אחרים?!
ולאחר כל הריצות ושאר הירקות
מרשה לעצמו לנוח לכמה דקות.
לא עובר זמן רב וכבר מסתיים הזמן המתוק
עכשיו את העננים צריך למחוק.
משריין לו כמה כרובים נאמנים
וחיש מהר העננים מהשמים נעלמים.
ועכשיו יושב לו, העבדקן, על כסאו האדיר
ולכולם מסביב נראה כי הוא טרוד בבעיה קשה ורצינית
שממנה אסור אותו להעיר.
בהחלט בעיה קשה, כשלידו שק פתקים
עם מלוא הבקשות לענן בעל תווי פנים.
כן, אמרתם נכון,
של אותם האנשים מהגן הקסום והקטון.
יושב לו וחושב על עוד דברים מקוריים
הוא לא רוצה לאכזב שם למטה את האנשים הקטנים.
ורק לפעמים לפעמים, שתדעו,
הוא שוכח להוציא את המכחול ופלטת הצבעים
אבל איך אומרים: "כולנו בני אדם",
ככה זה בחיים -
מישהו אמר אי פעם שיש דברים מושלמים?!
ולסוף - האם גם זה לא סוג של שגרה?
אצלו לא, כי הוא מבחינתו
כל יום מוסיף תוים חדשים בחוברת המנגינות.
כן, הוא עסוק.
זה לא נגמר בראשית הבריאה.
ענן, זה לא צבע לבן.