ושוב זהו חורף 92' ,
REM מזמזמים את EndGame ברדיו במטבח
אותו בוקר ערפילי נשקף מהחלון
הצרפתי בקומה הראשונה
והפיג'מה שלך נשרכת צהובה על שיש המדרגות
מפוהקת, מחויכת, אפופת ענן שיער שחור
מבהיקה מאור, את מרהיבה לבוא מצפון.

בגינת הורדים משק כנפיים סוערות
מרים מבטי מעל לספל הקפה
עורב שחור נוסק בצווחה מהדשא הירוק בין אדי קור מסתלסלים;
מי יעז לומר מה יקרה עכשיו.

חמש בבוקר שבת, שקט, אני מביט מעלה
ואין כוכבים
אבל; טעם של עוד וניחוח גשמיות.

ביום מותי
אזמן מול עיני את התמונה הזו
אשלה אותה כפנינה מתוך צדפות געגוע
משוחררת לרוץ חופשייה
בשדה דמיוני הפרוע
EndGame