תגיד לי איך אפשר לחיות בעולם שבו
כל יום נהרגים אנשים
כל יום נקטפים פרחים
סתם
בלי סיבה
בלי משהו שהם עשו..
תמיד לימדו אותי שבן אדם צריך להיענש
רק כשהוא עושה משהו...
אז מה הם עשו לך....תגיד לי בבקשה
שהענשת אותם ואותי כל כך חזק.
העולם שהכרתי
הולך וקורס מתחת לרגליי...
הולך ונעלם - לתמיד מעיניי
המוות לא מפסיק -
כאילו הוא רודף אותי
כאילו עשיתי משהו למישהו..
כאשר לא עשיתי כלום, ובקשתי היחידה הייתה לחיות בשלווה..
אך כנראה שזה גם בלתי אפשרי....בעולם שיש כיום...
וכמה כבר אפשר לשנות ולהראות...?!
כדי שאנשים יבינו כמה חשובים הם החיים...
שיבינו שבכל רגע נתון הם יכולים להיגמר...
ככה, בשניה -
זה כל מה שנחוץ..
הבכי כל כך חרישי
הוא כמעט ולא נשמע, אך הוא ישנו
ואני מניחה שהוא תמיד יהיה שם, כל עוד יימשך המסע הארוך והכואב
הזה..
שנקרא החיים.....שכנראה בלתי ניתנים לעצירה.
צריך להמשיך איכשהו הלאה
אפילו אם זה בלי כוחות..
העולם ממשיך
וגם אנחנו חייבים יחד איתו
אין לנו ברירה אחרת. |