אני עומדת לידכם ואתם לא רואים
כאילו את קולי לא שומעים
מרביצים במילים שגורמים לי ללכת
כמה עצוב לי בצד וכמה אני כואבת
אני מנסה לעשות הכל ולצאת מעצמי
להפוך למשהו אחר שאולי תרצו אותי
לבוא אליכם נקייה להיות שייכת
להסביר לכם שאני בסה"כ אוהבת

אבל בלילות של פחד מהחיים , אני נשארת ערה
מביטה בחלון ומפחדת מכל קריאה קטנה
לפעמים לא מצליחה להחזיק את הדמעות
וכמה שאהיה גיבורה הם מעצמן זולגות

אני רואה את כל החיבור ומנסה להבין מי אני?
אולי אבנה לי בית אולי אמצא דרך משל עצמי
מרגישה לא שייכת אז הולכת רחוק מכאן
צריכה לברוח למקום שיאהבו אותי אבל לאין?
וזה קל להטיף לי על חיים וקרייה מצליחה
בזמן שאני מנסה למצוא משמעות למשפחה
הלכתי ואני יודעת שאין לי תשובה
הלכתי רחוק ואני לא חוזרת חזרה.

ובלילות בודדים כמו זאב על צוק של הר
אני נלחמת לי לבד בכל חיות הבר
מקבלת אומץ להמשיך ולחיות
יודעת שיהיה מקום שבו אוכל עצמי להיות

אני מרגישה שנקברת מתחת לחיוכים
הגוף שלי מת והלב שבור לו לרסיסים
אני הולכת לחפש אהבה ממי שרק יתן לי
רוצה להרגיש את החום הזה בלב שלי
שלא אצטרך כל פעם להתאבד על יחס בחיי
שלא יראו את החיוך הצבוע אלא את הדמעות שבעיניי

ובלילות של שמחה אני הולכת לבר הקבוע
מחפשת שיר ישן שישטוף לב פגוע
מחכה כבר לסטל'ה שתבוא ותגרום להשתחרר
מברכת של יום שיש לי חברות שאיתן אוכל להתגבר