ברשותכם אני אוותר על ההקדמה הנהוגה וההתנצלויות הפעם.
תודה רבה לצוות ולכל מי שהשתתף במסע.
גרמתם לי להתרגש.





קראקוב,5/11/2005

לא הבנתי איך,
לאן היא הולכת כשליער אין סוף.
דברים משונים קורים כאן,
דברים מוזרים מתרחשים בעולם.

לא הבנתי למה,
לאן הוא הולך כשבבוקר אין אור.
לקחים רבים שנלמדו כאן,
לקחים רבים שעוד ילמד העולם.

ואיך אפשר לזכור
דבר שלך לא מובן,
איך אפשר למצוא מילים
והכל כבר נאמר.

לאן אני הולכת,
לא מבינה לאן.

טרבלינקה,6/11/2005

היא אמרה לי להחזיר את העצמות
זה מקומן.
לפעמים לא צריך לחשוב
גם לא לכתוב.

טרבלינקה, ערב

רק להקיא
להוציא את הגועל שחלחל
דרך כל תאי גופי
אל הנשמה
כל פינה במערכת שלי רקובה ומתקלפת
המקומות המזוהמים
המזוויעים
שאלוהים ישמור
איך בני האדם מסוגלים להתרגל לכל דבר
לעצים
לפסי הרכבת
לשלטים
לחלקי העצמות שעודן
לכל אלו שנוכחותם..
ולי כ"כ קשה להתרגל
ארורים העצים!!

ורשה,6/11/2005 לילה

בעצם לא הרגשתי כלום
בכיתי
מאיפה זה בא?
מצד אחד זה נורא ברור
מצד שני.. לא הכרתי את עצמי באותו רגע עד כדי כך שלא יכולתי
להבין כלום
התפרקות אמיתית
כנראה שזו הפעם הראשונה
בכי עצור אבל משוחרר
אמיתי אבל מזוייף
מעורב בהמון רגשות
מוכרים וחדשים לגמריי
זה היה נורא.

בית הקברות היהודי בלודץ'- במקום שאין בו צהריים, 7/11/2005

לראות את כל המצבות האלו
מסודרות אחת אחת באלפים
סדר.
דומות או שונות
גדולות או קטנות סימליות
גורם לחשוב על כל אלו שאין להם
שלעולם לא יקברו
6,000,000
אני אגיד כעת את מה שאמרו לפני המון-
זה לא נתפס.
פשוט לא.
כמה מצבות יש כאן?
100,000?

פלשוב, 8/11/2005


הדברים שהוא אמר היו מדהימים...
לא הייתה לנו דקה לחשוב עליהם עם עצמינו
ואם היה לי זמן.. על מה הייתי חושבת?
הייתי מתגעגעת לארץ
האוויר כאן סוגר עליי
מלא בחמצן המזויין שלו
מהעצים הארורים
הייתי מתגעגעת למשפחה שלי
לאמי היקרה שחשובה לי מאוד
לאחי הצעיר שאלוהים יברך אותו בדרכו
לאחותי הבכורה שגידלה אותי והקריבה למעני המון במהלך חייה,
שבדברים רבים היא דמות למופת בעיניי
לאבא.

אני חייבת להפנים כמה דברים שכבר הבנתי
עלינו להעריך מאוד את מזלנו הרב בהיותנו
חיים
בריאים
מחונכים
בטוחים
מוקפים בחברים ומשפחה
אוהבים
כל אלו הם דברים שביום יום
והיום אני מבינה שהם בעצם הכל.

אחזק עצמי בדרכי ובה אסלח ואוהב ואהיה סבלנית, אשמח ואצחק
ואעריך
אשמור על כל מה שקיים בעולמי

כ"כ רוצה לשמור את ההרגשה שוודאי לא תישמר בשלמותה
בהחלט בהחלט בהחלט היו לי כאן כמה רגעים חזקים

ולחשוב שרק לפני כמה שעות אמרתי שאוכל להישאר כאן עוד איזה
חודש...
כרגע אני במצב שאני לא יכולה לחכות לראות את אדמות ארצנו
האהובה, אבל נחזור רק מחר בלילה ויש עוד את אושוויץ לפנינו.
רועדת מפחד.
לא יכולה יותר לנשום.

ירושלים, 10/11/2005

ת"א נוצצת
כמה יפה את בשבילי הבוקר
התגעגעתי!
איזה ריגוש.. מרגישה כאילו לקחתי איזה כדור ואנרגיות מתפוצצות
בי
אני אמורה להיות עייפה אבל אני לא מוצאת מנוח
רוצה לראות את האנשים שאני כ"כ אוהבת
להישיר מבט דרך חלון חדרי לאור יום ולהתמלא בהרגשת שייכות
ונכונות, ירושלים אהובתי! היא תקרוץ אליי בחזרה!
איזו גאווה.. איזה מעמד
מוכרחה לשמר את ההרגשה!

29/1/2006

אם הייתה לי אפשרות
לא הייתי משנה דבר.
אך אינני כפויית טובה
אני מבינה שעבודתם הקשה של אנשי הצוות
היא חלק גדול ממה שעשה את המסע הזה ל"מוצלח" כ"כ

אני רואה את הסרט ומסתכלת בתמונות
קוראת את הכתבים של חבריי
ומיד עולים הזכרונות הקרים
שעוד חמים
חשבתי לרגע
"הלוואי שיכולתי לחזור לזמן ההוא ולחבק אותה"
אך אני מבינה מיד
גם אם הייתה לי האפשרות
לא הייתי משנה דבר.

כמו טריפ מטורף שאי אפשר להפסיק עוד כמה ימים אחרי שהתחיל
עשיתי טיול לנבחי נשמתי
תחושות שלא חוויתי מעולם בעוצמות שלא הכרתי
והחזקה מכולן זכורה לי תחושת האהבה
אהבת האדם והעולם
גוברת על כל רגשות השנאה והכעס
שלכאורה ברורים מאליהם
אני אוהבת אתכם חברים יקרים, אחים
בזכותכם
גם אם הייתה לי האפשרות
לא הייתי משנה דבר.