אני כותבת עלייך ועלי
שוב ושוב
על משהו שלא האריך ימים
ולא השאיר בי חותמים
או לפחות כך בחרתי לחשוב

לא הותרת בי
שובל של כוכבים
או אמבטיה של זכרונות טובים

לא נותרתי
מאושרת וזחוחה
ממה שהיה לי איתך

רוצה שההשראה שלי
כבר לא תבוא ממך
רוצה לכתוב  על
סיפורים ואגדות
אבירים ונסיכות
סוסים שבשמיים מרחפים

רוצה לכתוב
על תינוקות ורודים וצוחקים
על אפרוחים שמנים וצהובים

לא רוצה לכתוב עלייך
לא רוצה לחשוב עלייך
ובטח שלא להרגיש אותך...

מנסה לכבות את ההשראה
שמשום מה מזכירה לי אותך
מילה מתווספת למילה
יחד עם דמותך

כתבתי עלייך
כפי שלא כתבתי על אדם אחר
אני לא אוהבת אותך
מדוע אם כך
שוב אני מחזירה עצמי
לאותו הרגע
שלך סירבתי?

אינני מחפשת אחריך
זכרונך כבר לא בוער
או גוער בי

אין בי חרטות
או ספקות
מלבד העצבים
שבי אתה מעורר

מדוע אתה מתעקש
לחפש את מה
שכבר לא שם
אם באמת היה פעם
קיים

אני
שקופה
רדופה
וריקה
מכל מה
שפעם הרגשתי
כלפייך

עם הכתיבה, באה ההכרה...