ענני קדרות ממלאים חלוני,
ממאנים להתגשם
ועוטפים בשמיכה של קור את ליבי.
ובפתח דלתי עדת מחזרים
משוררת
עטויה ברהב מסיכות.
באלף צבעים אפרוריותם מועצמת.
למראם,
בשמים, מעמיק השחור.
בחרי בי כלה,
הם קוראים מול הרוח,
אחזי בידי.
מבטיחים לחמם משכבי בליל חורף,
לתת כסותי ועונתי.
כעדת זאבים
משחרים אלי טרף,
לוקקים שפתיהם
לריח בשרי.
ואני אל מול תאוותם
מתקדרת
מייחלת לבוא אהובי.
רוח קרה בסדקים מיללת,
הם כולם יעקרו את ליבך.
קחי אחד,
בעצימת עיניים,
מה מותר זאב מזאב? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.