שׁוּב הָרְחוֹב הַמֻּכָּר
וְשׁוּב הַבַּיִת
מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה
הַשֵּׁמוֹת
הָאֲנָשִׁים
עֲדַיִן מְחַכֶּה שֶׁאִמָּא
תִּפְתַּח אֶת הַחַלּוֹן בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה
וְתִקְרָא לִי הַבַּיְתָה
זֶה הָיָה הַחֶדֶר שֶׁלִּי
עַכְשָׁו הוּא הַחֶדֶר שֶׁבִּי
הַגֶּשֶׁם לֹא מַפְסִיק לָרֶדֶת מֵהַתִּקְרָה
בַּחֹרֶף הַפְּרָטִי שֶׁלִּי
אֲנִי מַבִּיט בַּחֲרַכִּים שֶׁל הַתְּרִיס הַנָּעוּל
וְרוֹאֶה אֶת פָּנֶיהָ רְטֻבִּים בָּאֲפֵלָה.

©  דן ספרי