טיפה אחר טיפה, זית אחר זית הוא הוריד אותם במיומנות מצמרות
העצים הגבוהים. מוחמד היה החובט המיומן ביותר בצוות שהוקם
אד-הוק כל שנה לקראת המסיק. הוא מאוד אהב את התקופה הזאת. לצאת
לשבועיים חופש מהמוסך המטונף שבגבול קריית אתא, להחליף את עשן
האגזוזים באוויר הסתיו הצלול, לטפס על העצים ולמסוק את
הזיתים.
למסוק זיתים זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה מהצד. צריך הרבה
שכל ומיומנות כדי שרוב הזיתים יגיעו בזמן סביר ממרומי העץ
לבית-הבד. קודם כל הם היו פורשים במאמץ משותף ברזנטים גדולים
מתחת לעץ. אחר כך הם התפצלו, כל אחד ידע את תפקידו בצוות בלי
לדבר הרבה. הנשים הצעירות היו קוטפות את הזיתים מהענפים
התחתונים. הגברים המבוגרים נקראו "הטפסנים", הם היו עולים על
סולמות וגורפים את הזיתים הגבוהים. למטה על הרצפה ישבו הסבתות
הקשישות, הן מיינו בסבלנות את הזיתים והכניסו אותם לתוך שקים
מיוטה. למוחמד נועד התפקיד המסוכן ביותר. הוא היה מטפס כמו קוף
על הענפים הדקים כדי להוריד את הזיתים הרבים יחסית שאהבו לגדול
על הזלזלים החדשים שהפציעו אל האור בצמרת העץ. היה לו מקל קצר
ושחור. להבדיל האגדות הכפריות אי אפשר היה סתם ככה לחבוט בעץ
ולקוות שכל הזיתים יפלו לאדמה. מוחמד היה צריך לכוון היטיב כל
מכה. אם הוא לא היה חובט במדויק בבסיס הענף שעליו צמחו הזיתים
הענפים האחרים שבדרך היו חוסמים את רוב האנרגיה ושולחים לרצפה
מטר של עלים ואבק מעורבב במעט מאוד זיתים. מוחמד עבד ביסודיות.
כמו קוף הוא עבר ענף אחר ענף ושילח אל הברזנט שמתחתיו זרם יציב
וקבוע של זיתים ירוקים, סגולים ושחורים.

השנה לא הייתה קלה. כידוע, עצי הזית מניבים יבול חזק אחת
לשנתיים, ובשנה האחרת היבול תמיד חלש יותר. בנוסף לכך כמויות
הגשם שירדו בחורף האחרון, החמסינים האביבים בתקופת הפריחה
וכמות זבובי הים התיכון יכלו להפחית בעופן משמעותי את היבול.
השנה הייתה שנה חלשה מלווה בבצורת מקומית מה שגרם ליבול נמוך
במיוחד. רוב העצים שבמטע המשפחתי לא הניבו אפילו זית בודד
לרפואה. למזלה של המשפחה, הדוד עבדאללה עבד במושבה. הוא הכיר
כמה גינות מושקות שבהם צמחו כמה עצים שופעים. המשפחה קבלה
כמקובל, חצי מכמות השמן בעוד החצי השני חזר לבעלי הבית.

היא יצאה מהג'סטי הכסופה ומוחמד כמעט נפל מהעץ. היא הייתה יפה
יותר מכל אישה שהוא ראה אי פעם בכפר. כשהיא עצרה לרגע ליד צוות
הקוטפים מוחמד לא לקח צ'אנס נוסף. מילא שהלב מחסיר פעימה או
שתיים, אבל הוא ידע שרגע לא יציב אחד והוא חוזר הביתה, כמו
הזיתים, בתוך שק. הוא ירד למטה יעני לשתות מים. היא עמדה בקצה
הברזנט וקטפה ביד עדינה שנים שלושה זיתים.
"איך מתקדמת העבודה?" היא שאלה בנימוס
הוא הסתכל עליה בלי להוריד מבט.
"בסדר" הוא עצר לרגע, והמשיך להתבונן בה.
היא הסתכלה בידיו השרוטות ובשריריו התפוחים ממאמץ. עכשיו היה
התור שלה להפסיק להתעניין בזיתים.
"עבודה קשה" היא אמרה לו.
הוא חייך אליה, "הרבה זיתים קטנים".
היא שתקה לרגע. לא היה לה מה להגיד, היא הייתה צריכה ללכת.
"את יודעת למה הזיתים כל כך קטנים?" הוא שאל אותה מנסה למצוא
דרך לגרום לה לא להיעלם.
"לא" היא אמרה לו.
"אז בואי, אני אספר לך".
הוא הוביל אותה אל הספסל המוצל ליד הבית, ממש לא בכיוון של ברז
המים.

"כשאלוהים ברא את העצים" התחיל מוחמד לספר בכל עמוק ובוטח,
"הוא ונתן לכל אחד שם ועלווה, אבל לפני שהוא עיצב את צורתם
הסופית ושלח אותם לאדמה הוא שאל אותם מה הם יוכל לתת בתמורה?
"אני ארווה את צימאונו כל ההולך בחום היום" אמר האבטיח
בגאווה.
אלוהים חייך אליו ונתן לו פרי גדול ואדום.
"מפירותי ישבעו האוהבים" אמר התפוח וקיבל מהאלוהים פירות
גדולים ירוקים ואדומים. אמר השזיף: "same same"
די להעתיק, גער בו אלוהים, אני אתן לך אותם צבעים כמו לתפוחים
אבל הפירות שלך יהיו הרבה יותר רכים.
"אני לא מחפשת להיות גאוותנית או יפה" אמרה החיטה בקול שקט,
"אני אדאג שאיש לא יהיה אצלי רעב. מפירותי יעשו פיתה ולאפה."
אלוהים הביט בה ואמר, "כל הכבוד!" את חברתית ומחוברת למציאות.
יהיו לך מלא זרעים תוכלי לגדול בכל מקום, לנבוט לצמוח בקלות.
הזית עמד בצד וקינא.
מייד אחר כך כשהיגיע תורו הוא פתח פה גדול ומעוות
"אני..." אמר הזית בהיסוס, "אני אעשה הכול. אני אתן אור
במנורות, טעם לסלט, עלים ירוקים כל השנה, צל לעוברי אורח, עץ
לנגרים ולאומנים, ענף ליונת השלום, וגם אני אהיה צנוע ואדרוש
מעט"
"יפה" אמר אלוהים. אתה באמת מוכן לתת לעולם הרבה להיות לפלאח
למשענת ולגדול איתן. אבל, אני חושש שמרוב נתינה אתה עלול להיות
גאוותן. אני לא רוצה שתחשוב את עצמך להכי שווה רק בגלל שאתה
מסוגל להציע כל כך הרבה.
מה שאני אעשה, המשיך האל, אני אתן לך את כל מה שביקשת ויותר
מזה, אבל יהיו לך הרבה פירות קטנים כך שמי שירצה ליהנות מהם
יצטרך לעבוד ממש קשה."

הג'יפ הגדול שנכנס לחנייה שבר את הקסם. הוא בוודאי עלה יותר
מטונות רבות של שמן זית משובח. הבעל העייף חזר מוטרד ממשרד
עורכי הדין שלו. האישה מיהר ללבוש את המסכה המתאימה.
טפטופי זיתים המשיכו לרדת עד השקיעה אבל לסבתא הזקנה נדמה היה
שמצמרת העץ לא ירדו רק זיתים ואבק אולי היו שם גם כמה דמעות
שנשרו אל תוך השק.