כבר יותר מחודש שאיני מסוגל לישון בלילות.
אתה שוכב במיטה וכל שינוי הכי קטן בסביבה שלך הוא בגדר בלתי
נסבל. כל שינוי קל שבקלים של טמפרטורה, כל עקצוץ, כל רחש וכל
קרן אור קטנה שתחדור לחדר ייראו לך כמהומה מטורפת שבה אין
סיכוי לישון. גם בדממה וחושך מוחלט יימצאו אינסוף הפרעות וכל
שתוכל לעשות הוא לנוע באי שקט נוירוטי ולהעיף ולהחזיר אלייך את
השמיכה.
אי שקט וחוסר מעש הם בית חרושת דורסני ומזהם של מחשבות
מטרידות.
מחשבות שאין בהן כל תוכן מעבר או משמעות אבל מזהמות כל חלקה
טובה של תודעה.

כשאתה תשוש מחוסר שינה, אתה מרגיש איך כל סינפסה וסינפסה במוח
שלך יצוקה מפלדה והעצבים הסנסומוטוריים מצופים בחומצת מצברים.
אתה יכול להרגיש את חריקות החלודה בכל מפרק ומפרק ואתה יודע
בוודאות שההכרה שלך קבורה מתחת לערימות על ערימות של עשן
מכוניות אפיסטמי שדרכו אתה יכול לראות רק הולוגרמה מהבהבת של
מציאות שמתוכה לא ייחרט בך כמעט דבר.

התגובה שלך היא אפילו לא אוטומטית, היא פשוט קדמונית
וראשונית.
אם היית עייף מספיק ומישהו היה עומד בדרכך, היית שובר לו את
המפרקת כמו סטיקלייט במחנה קיץ של ילדים אלרגיים לזרחן. אתה
תשוש, מבחינתך על סף מוות, אך לא משנה כמה תקווה שערמת מספיק
תשישות על מנת לשלוח אותך לברוח אל השינה הנכספת, לא יעלה בך
הדבר.
רק אי שקט על אי שקט במעגל של זוועה.