ברחוב צדדי קטן
בסביבת ה-Museumplein
אשה מדברת בטלפון, בוכה
שולחת מבט מבעד לחלונה בקומה השניה
מביטה דרכי ברחוב

כמה בניינים משם
גבר מביט למטה מעשן
צוחק בטלפון שלו
מביט דרכי, איני נראה,

קרקע הפארק של ה-Ruksmuseum
מכוסה בעלים ספוגי-מים,
פסיעותיי
לא ישאירו בהם סימן
אבל הם והאנשים הותירו
טביעותיהם בי

רגשותיהם המרוחקים יורדים עליי
כמו בתיאטרון פלאי עצוב

אינני צוחק ובוכה איתם,
אני רק המחזאי שלהם
או מבקר תיאטרון זר
שבא לראות את ההצגה של חייהם הקטנים
משוחקת עד תום

ההצגה הזו לא תרד לעולם מן הבמה
יהיו הביקורות אשר יהיו
טרגדיות הן טרגדיות
אפילו כשהן צוחקות
הקומדיה האנושית היא עדיין קומדיה
אפילו אם איננה משעשעת
ההצגה תימשך
גם אם איננה: "גן עדן עכשיו
בתיאטרון החי".