|
לא היה לה מה לכתוב
אז היא השאירה דף קר
ועט מלא.
אמרו לה, תכתבי
אבל כשפקחה עיניים
כל המחשבות נעלמו.
היא יכלה לחשוב על
ארצות רחוקות
ואהבות שקרובות
אבל הכל התפוגג
כשרק רצתה לכתוב.
הדף הריק חיכה לה
מונח על השולחן
והיא רק הביטה בו
חייכה
ועצמה שוב עיניים.
היא השאירה
דף קר
עט מלא
וחלומות.
ילדה עם דמיון
ילדה של חלום
שכמו לא שייכת
או אולי באמת. |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.