|
העיניים נעצמות... צללית דמותה מופיעה,
ידיה דומם הושיטה
מחייכת ומרכנת ראש
נבוכה היא...
לפרוש אל החלל ידי געגועים
קרובה כדי מישוש
נגיעות עדינות ראשוניות
מרפרפות... מהססות
נגיעתן משכיחה ומרגעת.
העיניים נעצמות... צללית דמותה מתקרבת
נשימתה בנשימתי מתערבבת,
ליבי מתדפק על דלתות חדרי ליבה
החיוך... הריגוש... הנשימה נעתקת.
שפתיים נוגעות לא נוגעות
קירבה ענוגה של געגוע
נפשי מתערטלת
באפס אונים אתרפק.
|
|
|
"אינגה, תגידי
לי...", פניתי
למורה למחשבים
ודרשתי - "למה
מלמדים אותנו
פסקאל ולא סי
פלוס-פלוס?"
"אנשים שיודעים
סי, מוצאים
עבודה אמיתית
ולא מסתפקים
בהוראה..."
"ואת, יודעת
סי?", ללא טיפת
טאקט מיותרת
"אני בכלל
דוקטור
לפיסיקה!", משנה
נושא בזעם.
ילד סובל בכיתת
מחשבים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.