בכתה נפשי
לתוך מסכת חיי,
גבישים ירדו מעיניי
נתקלו במחסום
עיניי זרים
חודרות, חזקות
שוברות אלוהים.
הייתי פעם מסכה של
אנשים, מסתירה גלדים
של זכרונות ישנים,
כאב שזור בתוך
גבישים שנוטפים מעליי
כמו גשם על פרחים.
כמו נרקיס אציל,
נעמדתי מולם.
השטפונות פעלו מתחתיי,
פסגת חיי הייתה,
כשלמדתי לפרוח- |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.